גמרא
פירוש
הוּא דְּלָא הָא צַעוֹרֵי צַעֲרִינְהוּ וְאִילּוּ צְעִירָה דקרייה בֶּן עַמִּי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ט רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ד׳:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
י רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ד׳:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״והמיר״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למומר״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דמומר״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
12 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
13 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
14 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
15 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
16 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
17 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
18 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
19 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
20 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
21 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
22 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
23 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
24 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
25 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
26 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
27 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
28 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
בן עמי – בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה.
אמר אל תצורם ואל תתגר בם – ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש״מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית יט) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו. וקדמתה ארבע דורות – בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית. ת״ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ – ולא כל ע״ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד.
למה לי מעם הארץ – למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר. שיכול – כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט.
ת״ל מעם הארץ פרט למשיח – דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה. אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי – ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא. ס״ד אמינא – הואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט.
קמ״ל – מעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה.
אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה – ומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח״כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות.
מאי איכא למימר – דממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא. ס״ד אמינא נצטרף – חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה.
קמ״ל – מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה. כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר – מנשיאותו והשלימו. אכל ספק חלב כשהוא הדיוט – דקא סבור דשומן הוא.
ונתמנה ונודע לו על ספקו – שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל.
מהו – מי מייתי אשם תלוי או לא. מדאישתני לודאי – דקאמר ר׳ שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי.
או דלמא כי אישתני לודאי – היינו טעמא דר׳ שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר.
אבל הכא – כי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל.
דלא אישתני קרבן דידיה – דעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו. מעם הארץ – מביא קרבן ולא כל עם הארץ.
פרט למומר – שאין מקבלין מידו. אלא הכא באוכל נבילה לתאבון – דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת״ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור״ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו. קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר. להכעיס – דאית ליה היתרא ואכיל איסורא.
הרי זה צדוקי – ושחיטתו לעבודת כוכבים.
אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך – הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא.
ר׳ יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים – הרי זה מומר. מאי איכא – בין ת״ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת״ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור.
ת״ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו.
ור׳ יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי׳ חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן. חד אמר – האוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר.
להכעיס – דאית ליה היתרא ואפי׳ הכי אכיל איסורא צדוקי הוא.
אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומר – דהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא.
לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אמר אל תצורם ואל תתגר בם – ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש״מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית יט) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו. וקדמתה ארבע דורות – בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית. ת״ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ – ולא כל ע״ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד.
למה לי מעם הארץ – למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר. שיכול – כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט.
ת״ל מעם הארץ פרט למשיח – דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה. אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי – ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא. ס״ד אמינא – הואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט.
קמ״ל – מעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה.
אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה – ומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח״כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות.
מאי איכא למימר – דממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא. ס״ד אמינא נצטרף – חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה.
קמ״ל – מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה. כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר – מנשיאותו והשלימו. אכל ספק חלב כשהוא הדיוט – דקא סבור דשומן הוא.
ונתמנה ונודע לו על ספקו – שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל.
מהו – מי מייתי אשם תלוי או לא. מדאישתני לודאי – דקאמר ר׳ שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי.
או דלמא כי אישתני לודאי – היינו טעמא דר׳ שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר.
אבל הכא – כי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל.
דלא אישתני קרבן דידיה – דעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו. מעם הארץ – מביא קרבן ולא כל עם הארץ.
פרט למומר – שאין מקבלין מידו. אלא הכא באוכל נבילה לתאבון – דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת״ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור״ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו. קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר. להכעיס – דאית ליה היתרא ואכיל איסורא.
הרי זה צדוקי – ושחיטתו לעבודת כוכבים.
אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך – הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא.
ר׳ יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים – הרי זה מומר. מאי איכא – בין ת״ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת״ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור.
ת״ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו.
ור׳ יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי׳ חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן. חד אמר – האוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר.
להכעיס – דאית ליה היתרא ואפי׳ הכי אכיל איסורא צדוקי הוא.
אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומר – דהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא.
לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush